דו שיח בין שמואל לחנה
אמרי לי חצופה: מהיכן התעוזה, בהיכל הקודש להתנהג כשיכורה? אני מביט בך בתדהמה! האין בך טיפת בושה? שערך אסוף, בגדייך נקיים, אך פיך ממלמל בשקט מילים מילים גופך נע וזע אך לא נשמעים צלילים. מחכה לתשובתך עלי הכהן "וְהָיָה כִּי הִרְבְּתָה, לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי יְהוָה; וְעֵלִי, שֹׁמֵר אֶת-פִּיהָ. יג וְחַנָּה, הִיא מְדַבֶּרֶת עַל-לִבָּהּ--רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת, וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ; וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי, לְשִׁכֹּרָה. יד וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֵלִי, עַד-מָתַי תִּשְׁתַּכָּרִין; הָסִירִי אֶת-יֵינֵךְ, מֵעָלָיִךְ." (שמואל א א 12-14).